<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רבי יוסי סתם</h1>
<h2>דף פד.</h2>
רבי יוסי סתם הוא רבי יוסי בן חלפתא. (שכל) [שבכל] המשניות והברייתות. והוא דגרסינן בכמה דוכתי [עירובין נ"א ע"א, גיטין ס"ז ע"א, בכורות ל"ז ע"א] רבי יוסי נימוקו עמו. וגרסינן נמי בשלהי מסכת משקין [מו"ק כ"ה ע"ב] כי נח נפשיה דרבי יוסי שפעי מרזבי דציפורי דמא. ובירושלמי פרק כל הצלמים בתחילתו [ע"ז פ"ג ה"א], כד דמך רבי יוסי בן חלפתא משכו צינורות דם בלודקיא ואמרין דיהב נפשיה על גזירתא. ונראה דמשום הכי בעו למנוייה פרגגבנא ברח לעסיא (שלה) [שלא] להשחית בעם. כדאיתא באגדה דהשוכר את הפועלים [ב"מ פ"ד ע"א], ואף רבי ישמעאל ב"ר יוסי מטא כי הא לידיה, פגע ביה [אליהו] זכור לטוב ואמר [לו] אביך ברח לעיסיא, את ברח ללודקיא. וי"ל דכי גזור בי מלכא [שבת ל"ג ע"ב] ואמרו יוסי שתק יגלה. אע"פ שקשה לפירוש זה דגרסינן לציפורי, ומציפורי איבעי למברח שהרי אף רבי חלפתא אביו היה קבוע בציפורי [תענית ט"ז ע"א], וגם רבי יוסי. וגרסינן בפרק אחד דיני ממונות [סנהדרין ל"ב ע"ב] אחר רבי יוסי לציפורי. ופרוש וחסיד גדול היה כדגרסינן בכל כתבי [שבת קי"ח ע"א] מימי לא נסתכלתי במילה שלי. ועוד [שם] חמש בעילות בעל ושנה ונטע חמשה ארזים בישראל.
ובתחילת מסכת יבמות ירושלמי [פ"א ה"א] כתיב מצות תאכל מצוה לפי שהיתה בכלל היתר ונאסרה וחזרה והותרה יכול תחזור להיתרה הראשון ת"ל מצות תאכל מצוה. ומסיק נמי ההיא דתניא בהחולץ [יבמות ל"ט ע"ב] יבמה יבא עליה מצוה. ומסיק הירושלמי [פ"א ה"א] ר' הונא פתר מתניתא מצות תאכל מצוה. לפי שהיתה בכלל היתר עד שלא הקדישה רצה לאכול חמץ אוכלה מצה אוכלה. הקדישה נאסרה. קרב קומצה חזרה והותרה יכול תחזור להיתרה הראשון רצה לאוכלה חמץ אוכלה מצות אוכלה ת"ל מצות מצוה. כיוצא בו יבמה יבא עליה מצוה. לפי שהיתה עליו בכלל היתר עד שלא ניסת לאחיו, רצה לכנוס לשם שְאֵר כונס לשם ממון כונס. ניסת לאחיו נאסרה. מת אחיו בלא בנים חזרה והותרה. רצה תחזור להיתירה הראשון רצה לכנוס לשם שאר כונס לשם ממון כונס ת"ל יבמה יבא עליה למצוה. אתיא דרב הונא כאבא שאול דתני אבא שאול אומר הכונס את יבמתו לשם נוי לשם דברים אחרים הרי זה בעילת זנות וקרוב הולד להיות ממזר. מה אבא שאול כרבי עקיבא דרבי [עקיבא] אמר שממזר ביבמה. מה דאמר רבי עקיבא ביבמה שזינתה. מה דאמר אבא שאול ביבמתו. פירוש כיון שכונס לשם נוי או לשם דברים אחרים שלא לשם קיום מצוה הויא לה כאשת אח שלא במקום מצוה. ואתיא כרבי יוסי בן חלפתא דרבי יוסי בן חלפתא ייבם את אשת אחיו חמש חרישות חרש וחמש נטיעות נטע. ודרך סדין בעל. אלו הן רבי ישמעאל ב"ר יוסי וכו'. ובסדר חלפתא ב"ר יוסי מניתוסי וכי היכי דפליגי רבי יצחק בר אבדימי דמוקי לה בהחולץ [יבמות ל"ט ע"ב] להא כאבא שאול וכרב הונא ורבה כרבנן, הכי נמי פליג רבי יוסי אמורא בירושלמי על רב הונא דמוקי לה כרבה אליביה דרבנן. ונחלקו רבותינו על ייבום בזמן הזה.
